"במהלך מאות השנים האחרונות תרמו מספר ממציאים ומפתחים לפיתוח האופניים. לאופניים קדמו הוולוסיפד ודגמים אחרים של כלי רכב מונעים בכוח האדם. הדגם הראשון המתועד של אופניים הוצגו לציבור בפריז על ידי הגרמני הברון קארל פון דרייס, בשנת 1818. אופניים אלה הונעו על ידי דחיפה של רגלי הרוכב כנגד הקרקע ונודעו כ"אופני דחיפה" או "דרייסינס" על שם ממציאם. לאופני הדחיפה היו שני גלגלים אשר נעו באותו קו ואשר חוברו על ידי מסגרת עץ. הרוכב ישב בפיסוק בין שני הגלגלים כשכפות רגליו מגיעות אל הקרקע ודוחפות את האופניים, בעוד שההיגוי נעשה בגלגל הקדמי
.
בשנת 1839 תרם הנפח הסקוטי קירקפטריק מקמילן לשכלול האופניים כאשר יצר גל ארכובה להנעת הגלגל האחורי ובכך למעשה יצר את "האופניים" במובן המודרני של המושג. בשנות החמישים והשישים של המאה ה-19 הצרפתי ארנסט מישו ופייר ללמן תרמו לכיוון חדש בעיצובם של האופניים, כאשר יצרו אופניים בעלי גלגל קדמי ענק שחובר לדוושות לצורך הנעת האופניים. דגם אופניים זה נודע בשם "מרטיטי-עצמות" או "רבע פני" (שמם הרשמי היה "אופניים רגילים" Ordinary Bicycle). לדגם זה הייתה מסגרת ברזל כבדה שחוברה לגלגלי עץ עם חישוקי ברזל. אופניים אלה היו קשים לרכיבה, המיקום הגבוה של הכיסא יצר חלוקת משקל גרועה וסיכן את הרוכב בנפילה מגובה רב.
כמה מן החסרונות של "האופניים הרגילים" תוקנו באופניים "רגילים גמדיים", מבלי להתפשר על מהירותן, זאת על ידי הקטנת קוטר הגלגל הקדמי, הוספת הילוכים והזזת הכיסא לאחור. יחד עם זאת השילוב של דיווש והיגוי דרך הגלגל הקדמי נותר בגדר בעיה. בעיה זו נפתרה על ידי סטרלי, לאוסון ושרגולד על ידי פיתוח הנעה באמצעות שרשרת. דגמים אלה נודעו בשם "גמדיים בטוחים" או "אופני בטיחות". בזכות הכיסא הנמוך וחלוקת המשקל המשופרת, האופניים מדגם רובר של סטרלי, משנת 1885, מתוארים בדרך כלל כאופניים המודרניים הראשונים. זמן קצר אחר כך פותחה השלדה המשולשת הכפולה המוכרת עד היום באופניים.
העיצובים החדשים תרמו לנוחות הנסיעה ולהרחבת השימוש באופניים עד כי שנות התשעים של המאה ה-19 כונו "עידן הזהב של האופניים". בשנת 1888 הסקוטי, ג'ון בויד דאנלופ הציג לראשונה את הצמיג המנופח באויר ואשר הפך חיש מהר לצמיג המקובל בעולם. זמן קצר אחר כך פותח מנגנון הגלגל החופשי, המאפשר לגלגל להסתובב בעוד הדוושות נחות, פיתוח זה תרם רבות לבטיחות הנסיעה. פיתוח זה הוביל מצידו אף לפיתוחים נוספים, כגון הילוכי דריילר (המכילים גלגלי שיניים במספר גדלים) וכן לפיתוח מעצורים המופעלים בידית. פיתוחים אלה אומצו רק בהדרגה ולאורך השנים, על ידי רוכבי האופניים. תחילת המאה העשרים הביאה לפריחה של מועדוני אופניים משני עברי האוקיינוס האטלנטי. עד מהרה התפתח גם ספורט מירוצי האופניים וזכה לאהדה רבה בציבור.
נמצא כי להתעמלות הגופנית שברכיבה על אופניים יש קשר לבריאות טובה יותר ולהרגשת רווחה מוגברת. על פי דו"ח של ארגון הבריאות העולמי, חוסר פעילות גופנית הוא הגורם השני רק לעישון, בגרימת מחלות בארצות מפותחות, דבר הגורם להוצאות אדירות לחברה. הדו"ח של ארגון הבריאות העולמי קובע כי הגברת הפעילות הגופנית הוא המרשם הטוב ביותר לבריאות הציבור וכי רכיבה על אופניים היא "פעילות מתאימה ביותר" למטרה זו. ארגון הצדקה ההנדסי הבריטי "ססטרנס" דיווח כי ההחזר בהשקעה חברתית באופניים ובפיתוח דרכים להגברת הרכיבה עליהם, הוא ביחס של 20:1 בהוצאות בריאות ותועלות חברתיות אחרות. מחקר שהתפרסם בירחון לרפואה פנימית ואשר נעשה בדנמרק בשנת 2000, מצא כי רכיבה על אופניים למקום העבודה, מפחיתה ב-40% את סיכוני התמותה הידועים." נלקח מתוך: ויקיפדיה.
אנו בפורסט בייק ממשיכים את המסורת רבת השנים של רכיבה על אופניים ומאמינים ביכולת הרפואית של הרכיבה. אנו מקווים שתעשיית האופניים תשגשג ושגם אתם, אם עוד לא נדבקתם בחיידק, תדבקו גם ותתחילו לרכוב.
מצפים לראותכם, צוות פורסט בייק.
